תיקון 21 לחוק הכניסה לישראל

15 למאי, 2011. ממשלת ישראל מאשרת, בקריאה שניה ושלישית, את התיקון לחוק הכניסה לישראל. חוק זה, אשר נוגע להארכת רישיון לעובד זר בתחום הסיעוד, הביא ללא מעט ביקורות. מהי תכליתו של החוק? והאם הביקורת עליו מוצדקת? אנחנו נתייחס לשאלות חשובות אלה ואחרות.

עיקרי תיקון 21

בשנת 2006, אישרה ממשלת ישראל הסדר כבילה, הקובע כי עובדים זרים המגיעים לישראל יכולים לעבוד רק אצל המעסיק שהזמין אותם. חוק זה זכה לביקורת עצומה, בין השאר מארגון "קו לעובד", ונפסל על ידי בג''צ. הטענה העיקרית הייתה על פגיעה מהותית בזכויות האדם בכלל, והאדם העובד בפרט.

תיקון 21 לחוק הכניסה לישראל נועד להיות קיצוני מעט פחות, והוא כולל בתוכו שלושה סעיפים בלבד ששונו ביחס לחוק המקורי. אולם, גם סעיפים אלה משמעותיים ביותר ביחס לתעסוקת עובדים זרים בישראל, ואפילו למעמדו של העובד הזר כמכלול. אלו הם עיקרי החוק:

•שר הפנים של מדינת ישראל יקבע את מספרם של המעסיקים אשר עובדים זרים בתחום הסיעוד יוכלו לעבור ביניהם.

•שר הפנים של מדינת ישראל יקבע את האזור הגאוגרפי בו יורשו עובדים לעבוד.

•באשרת העבודה וברישיון הישיבה של העובד הזר יפורט תחום העיסוק שלו.

חשוב להדגיש כי על פי התיקון לחוק, ביכולתו של משרד הפנים לבטל אשרת שהייה של עובד מסוים באם האחרון אינו מועסק מעל שלושה חודשים בתחום העיסוק שלו, אך רק לאחר שניתנת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. למעוניינים, הנוסח המלא של התיקון לחוק, מאתר הכנסת, זמין בקישור הבא.

המטרה (והביקורת)

אז מה עומד מאחורי תיקון 21 לחוק הכניסה לישראל? אם תשאלו את ממשלת ישראל, על כל שכן יוזמי החוק, הם יצביעו על מטרה עיקרית אחת: למנוע מצבים בהם עובדים סיעודיים ינטשו את המטפל שלהם, ולו עקב קבלה של הצעת עבודה באזור אחר, או בתחום תעסוקה שונה. חשוב להדגיש כי טענות אלה מתייחסות בעיקר למטפלים בפריפריה, העוזבים את מטופליהם לאחר קבלת הצעת עבודה במרכז.

מן העבר השני של המשוואה, זכה החוק גם לאי אילו ביקורות, בעיקר מצד ארגוני זכויות אדם. למעשה, האגודה לזכויות האזרח בישראל אף כינתה את החוק "חוק העבדות" או "חוק הכבילה". לטענת גופים אלה, מדובר כאן על "כבילה משולשת – לתתי תחומים בענף הסיעוד, למספר מעסיקים מצומצם ולאיזורים גיאוגרפים". המעוניינים לקרוא עוד על הטיעונים שהעלו ארגונים שונים בישראל, יכולים לעשות זאת בקישור הבא.

מצבו הנוכחי של התיקון

ניתן להתבונן, אם כן, על תיקון 21 לחוק הכניסה לישראל בשני כיוונים. הראשון הוא כצעד מועיל, המביא לשיפור מצבם של החולים הסיעודיים, בעיקר הקשישים. הסתכלות אחרת על החוק היא כצעד מסוכן ופוגעני, כזה שעלול "לכבול" את העובד למעסיקו אפילו במקרים של ניצול או התעללות. ואגב, בהקשר הזה יש לציין כי התקנות דווקא מתייחסות לנסיבות סיום ההעסקה של עובד אצל מעסיק מסוים.

בכל אחד מהמקרים, חשוב לזכור כי עדיין התיקון לא החל להיות מבוצע בפועל. יש כאן צורך ביצירת הסדר חדש, עם תקנות מפורטות יותר, מה שצפוי להתרחש בעתיד הנראה לעין. תקנות אלה ינוסחו על ידי שר הפנים, בייעוצו של שר הרווחה ותחת אישורה של הכנסת.